חווית הלידה שלי התחילה ככה: יום שלישי צירים סדירים, מגיעה למיון בערב ואומרים לי שאין פתיחה.
כל הלילה לא ישנה דקה, יום רביעי הגיע, חוזרת למיון ושוב מחזירים אותי אחרי שנתנו לי משהו להרגעה (שבכלל לא עזר). שוב כל הלילה לא ישנה, בסביבות 5:00 לפנות בוקר מקיאה את החיים, חזרתי למיון ואמרתי זהו! עכשיו אני יולדת, לא חוזרת הביתה חחח.
ואז זה התחיל, בהתחלה עשו לי בלון שנתן לי פתיחה של 2, ואז ניסו לעשות לי סטריפינג שגם לא עזר. אני עם צירים שרק אלוהים יודע מהם וגם לא ישנתי דקה מיום שלישי. לאחר מכן, הכניסו אותי לחדר לידה בשעה 18:00 בערך, עדיין בפתיחה של 2 .
בסביבות 7:00, כבר יום שישי, הרגשתי שאני לא יכולה יותר ונתנו לי אפידורל שעזר לי אולי לחצי שעה ובסוף הבינו שהוא יצא🤦🏻♀️ ואז שוב בדקו – יש פתיחה של 3 ושוב חיברו אותי לאפידורל ביחד עם פיטוצין.
השלב הזה כבר גמר אותי ועדיין אני על פתיחה 3 כבר מדברת עם אלוהים ושוקלת לחתוך את הבטן ולהוציא אותה חחחחח. אני מרגישה שהגוף בוגד בי ונשברתי. אמרתי – יאללה קיסרי, אין לי כוחות בגוף וגם אם הייתה פתיחה יש מצב שלא הייתי יכולה אפילו לדחוף.
מפה לשם מגיעה לחדר בשעה 11:30 ב- 11:50 נולדה הנסיכה שלא רצתה לצאת חחחחח.
ושתבינו שבכלל רציתי לידה טבעית, בלי כלום .
בקיצור, מה שנשאר לי עוד לעשות שלא עשיתי בלידה זה לידת מים 🤣🤣🤣
כל הקושי שהיה, גם התהליך של להביא אותה לעולם, לא היה פשוט, אני אומרת כל יום תודה על הדבר המושלם הזה שיצא ממני ומוכנה לעבור את זה שוב 😊
ואנחנו גם שתי נשים גם התהליך עצמו לא קל אבל זה שווה הכל .
וילדתי באסף הרופא אין כמותם:)
סיון חיית.
